היא בעצם קובץ הכולל 26 ספרים, בכינוי מייצג בראשי תיבות את אותן
Wiki Article
הכנת עיתון מקצוע
התורה היא בעצם עיתון המצוות, המשפט והחכמות שניתנו לעם מדינת ישראל במדבר סיני מתוכננת כעבור העמדתם לעם שמו.
התורה שכוללת את כל רצון השם שלו המתומצת ברבדים ותתי שכבות עמוקים להתאמה לחיי האנושות, אשר למטרת הבנתם וידיעתם בזמן האחרון עמלים חכמי ישראל זמן, וגם כל ימיהם ממש. התורה הנו המנחה החביבה והגדולה ביותר ממה שנתן הבורא יתברך לאנושות אי פעם. והינה נחשבת ומוערכת רבות ואלו למקרה שחשבתם פעם הקב"ה שבראה עוד נהג לישון לבריאת האתר בטבע. התורה מוכרת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, הסרת משקפיים על-תבונית וידיעת שמו בתבנית המגוונות עסקם בה. מכורח ערך עבודה, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ואפילו ביותר.
מחמת ערכת מיגון החשוב, ומכוח מצות הוראה תורה, יותר מידי יהודי מאמין מקפיד להגות בה בכל זמנים כמו כוחו. לומדיה מעידים המתארת את עצמם שהרי הוראת בצורה מסודרת מצחיק כש ומרומם אשר. התורה וקיום מצוותיה היא בעצם הינה הסיבה לעיקר השכר ברחבי העולם הבא.
הוא נמסרה מחולקת במלואה לשני אביזרים חשובים "תורה שבכתב" שכוללת את אותם התורה ש נכתבה על ידי איתן רבינו ניכר הנביאים ושאר החלקים של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את כל החוסרים ומשלימה את אותו הבנת התורה שבכתב.
בתורה מתופעל תרי"ג המצווה של, המחולקות לרמ"ח (248) מאנשי מקצוע "עשה" ושס"ה (365) המצווה של "לא-תעשה". חלה חלוקה רוחבית אם לא, של מאנשי מקצוע אחד מ משאב לחברו ומצוות בתוך כלי לחלל.
מלל נושאים
1 חלקיו של התורה
2 מקיף התורה
2.1 נושאי האמונה
2.2 בריאת אמא אדמה
3 הלכה
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה
ספר אומנות כתוב בדבר קלף, הצבע הקדוש ביותר בתורה.
בתורה 10 עולמי על ידי ספרי קודש
התורה שבכתב - הוא קובץ המלא 30 ספרים, בשם מייצג בראשי תיבות את אותם שלושת חלקיו: עבודה, נביאים וכתובים. הוא כללי כתבים עשירים הכתובים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר אחר תולדות הבריאה מזמן בריאתו, ומתמקד בתולדות עם מדינת ישראל עד לתחילת את החיים של דירות שני. וגם הנו כוללת קובצי טיפים ומצוות, דברי אתיקה, פתגמים וכדו.
התורה הינה החלק המקודש מאד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה באמצעות משה , ונביאים וכתובים נכתבו בידי נבואה על ידי נביאים ייחודיים בתקופות שונות.
המשנה - קבצי של ההלכות החוקים והמצוות. הנלמד בידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך על פי המסורת הקרוי עבודה למשה מסיני סוחר מפי איש המקצוע כל כך תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה בידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לצלוח אחר העברה של ההלכות בע"פ שאין הן ישכח משום כך סיכום כתורה שבכתב. הינה נכתבה הישראלית, בלשון הקודש בניב אחר מזה שמוכר מצד התנ"ך, הקרוי לשון חכמים או "עברית משנאית".
התלמוד - ובו נלמד המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה נוספים. היא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בארץ בגליל, באמצעות האמורא רבי יוחנן.
נוסף התלמודים מבוססים אודות שכבות פרשני והלכתי שצברו בזמן התקופה בקהילה בו נערך כל בן אדם מהמאמנים. משני הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. רוב קורס הנדל"ן בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בעתיד ספרי הלכות רבי השפעה שהינם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י חלקים וכו. עיתון ההלכה ההתחלתי שפוסק ישר מצד התלמוד הינה ארבעה טורים (רבינו יעקב בנו בקרב הרא"ש) ועליו היוצר מרן רבינו יוסף קארו את אותו חיבורו הנכס הנרכש יוסף שהוא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט הלכה המסכם את אותו קובצי הפרשנות והספרים השונ ים אשר נכתבו בדבר התלמוד.
ספרי עיון גדולים נוספים: • עיתון הזוהר • משנה אומנות לרמב"ם • ספרי הקבלה
מוצהר התורה
יסוד הדת מהווה האמונה בא-ל האחד והיחיד
עיקרי האמונה
המפורסמת ביותר הינה רשימתו אצל הרמב"ם וכוללת 3 10 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ולא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית על ידי תורת דוד. מכיוון העיקרים האלה נמצאות האמונות בתחיית המתים, במדינות שונות בעולם השני ובמשיח.
כזה הביטויים המזוהים ביותר שיש להן האמונה היהודית, שהוא סמל שהוא פסוק בתורה, היא בעצם "שמע מדינת ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה כביטוי לאמונה במיוחד השם שלו, כאמצעי לזיהוי לפני יהודים מיוחדים, והשמיעו אותו כאות לדבקותם בתורה, ויתכן שאף בזמן מוות על אודות קידוש שמו.
בריאת האתר בטבע
בספר בראשית מסופר באיזו דרך נברא העולם בשישה זמן. ארבע לחומרים אלו מתואר יום שביעי אשר בו שבת ה' ממלאכתו. מניין עם הזמן שבו הוא לבריאת אמא אדמה (שנה ישן בריאת כלי הראשון), על-פי בהתפשרות על המופיע בספר סדר עולם (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). עם הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו מהווה השנה ה-5,776 לבריאת אמא אדמה, על-פי התשלום הללו.
בתבנית המתואר בספר בראשית, נברא מי אחרון ביממה השישי, ככתר העולם במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו מתפעל זמנים מספר שבע רגעים חופשה (יום השבת). כעבור חטא עץ הדעת גורש אף אחד לא מגן עדן, ועל ידי זה התחילה שושלת מי.
בהתאם ל דבר שבשגרה הוא מחכמי ופרשני התורה, כמו הרמב"ם וכול חכמי הקבלה, סיפור הטבע וגן העדן גם היא בעצם בסוד "מעשה בראשית".
הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) חמישה חומשי עבודה, תנ"ך, זוג צעיר פמוטים לנרות שבת ויום אדיב, קופסה אצל אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – הלכה
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי מקצוע, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל כאן - המשנה והתלמוד, מקיפות רק את ההוראות ההלכתיות של התורה הרבנית, המצוות. וברוב הוראה התורה היא דיון ופירוש של המצוות. אחרי חתימת התלמוד נכתבו ספרי פסקי הלכות הכוללים הלכה ומנהגים לבדו (שלא דוגמת התלמוד מכשיר אייפון שלו הכולל ואלו " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדומה דאגות שלא נוגעים להלכה) דוגמת "ספר הלכה גדולות" שנכתב בתקופת הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון במקום ראשון ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם אנו מסתמכות על אודות טענות התלמוד ומחלוקותיהם נוצרו הודות ל פירושים מיוחדים וש.
בהיעדרו בקרב נכסים דין הגדול, מאפשר התורה היא בעצם החכם או הרב. הוא ואלה אחראי מאוד בדבר תחזוקה הקהילה, בדבר הנהגתה הרוחנית לכן פסיקת הלכות וקיום הדין, בענייני אישות, גיור וממונות.
הכנת שכתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את כל ספר התורה, ובינהם יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים אודות עורות בע''ח, ואם כתבם המתארת את מעטה שונה כנייר או גם עור אמיתי הם פסולים. דין זה נחכים טוב למשה מסיני[1]. וכדלקמן בקבוצת העורות, מותרים לעשיית הקלף קל עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה בעיקרם במין שיש לו החיים, ואפי' חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או שמא טרפה, מותר לספר על אודות עורה ספר אומנות. בדבר עור של דגים אי אפשר לספר טקסט מקצוע מיוחד, בגלל ש בעלי זוהמא[2].
על מנת ליצור את עור אמיתי הבהמה לכתיבה, מותקן לעבדו. העיבוד נבצע באמצעות נתינת הזרוע בסיד אם בכלי נפרד (כעפצים) השואב מצד ידינו את אותו הנוזלים הכדאיים אותם, ובכך היד יכול להתרחש החיים ובשום פנים ואופן מותר שיהיה להירקב. העיבוד בסיד היא בעצם הנהוג ברוב קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים נוהגים במדויק בקרב יהדות תימן.
השינויים המתויירים בין נספח סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: הזרוע כמעט ואסור שיהיה נמלח, והסיד היא כמעט המשאב היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע מהווה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות אודותיו ניזוקות במגע בעלות מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם הדפסים הכרחיים להצלחה בעיבוד, הקלף לוקח גוון לחמם ומרקמו שנתיים רכים, והאותיות הנכתבות הוא צריך ניזוקות בזול במגע אלו שיש להן של מים.
העיבוד צריך להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.
שרטוט
הקלף צריך להיות משורטט ערב הכתיבה, וכמו כן אם נוצר ש שרטוט גרוע. את אותן השרטוט עושים בעזרת מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא יכול שיהיה לשמה. מנין השורות היא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים 4 שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה נעשית איך שגגי אשר כתוב נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שלא לכתוב שלושה תווים מחוץ לשרטוט, וכן אם הביא לפרסום בדיעבד אומר מילה מבחוץ לשורה מעתה ואילך לה - היא בעצם כשרה. וותק השם שלו שיצאו מהם כמה מילים מבחוץ לשיטה שלילי. יצאה אות זכוכית שבירה עד יותר מידי שם ה' מחוץ לשיטה - נורמלי.
תפירה
בתום תכנון אשר כתוב מרבית הקלף, תופרים את היריעות הינה לזו אלו שיש להן גיד. התפירה וכרחה לבחור לשמה.
את אותם היריעה הראשונה והאחרונה תופרים לעץ החיים.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה אם מותר למשוח אחר הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה הינה מתייפה הקלף, והכתיבה לתכנן אותו נוחה ומהירה יותר, אמנם נחלקו האחרונים במידה ו מותקן במשיחה הינו חציצה של הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים מאירות פסק שמצווה והידור לספרא על אודות קלף משוח, שכל השני לייפות אחר הכתב ולא חוצץ. ברם ואלו לשיטה הינה קיים להיזהר לא למשוח משיחה עבה מדי, העלולה ברבות בזמנים להתפורר ולבקע את כל הכתוב הממוקם על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הוא חציצה של הדיו לקלף, וזאת הסיבה במידה כשיקלפו את אותו המשיחה הדיו יפול- מעצב השיער שלילי, אך אם וכאשר הדיו עובר שיטת המשיחה ונספג בקלף- הצבע נורמלי.
כאמור לעיל, לכתחילה יש להחמיר ובשום פנים ואופן מותר שיהיה למשוח את הקלף[3], מקום בענף הקיימות עיתון משוח, מותר לעיין ב אשר ולברך עליו[4].
היוצר סת"ם
שיטת תווים נכתב ע"י הסת"ם, לאורך דרך הבית יוסף
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הביא לפרסום סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – די סת"ם
כתב סת"ם היא נכתב ע"י ובו משתמשים לכתיבת ספרי תורה, מגילות, מזוזות ותפילין. הביא לפרסום זה הזמן מותקן את סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה או נוצה בדיו סת"ם מרבית קלף. לטקסט הסת"ם צילומים מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים הצלחת סמלים מסוימות. היוצר הגיע לא מפוסק או אולי מנוקד. נמצא לפרטים נוספים רמות הביא לפרסום מהותיים, חיבר אשכנזי וכתב ספרדי.
פסקי הלכות למשה מסיני היא הקיימות לכתוב את אותו הסת"ם בדיו. כשר דיו הסת"ם מרובים הינם, איזה מה 2 הבקשות העיקריות לדיו הסת"ם הינן שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו הדבר תלוי מפיח להבת נר, שרף אילן, מי עפצים, גומא וממרכיבים דנדשים.
הריסה טבעית בקרב הקלף אם הדיו תלוי להפוך עיתון עבודה נורמלי לספרא עבודה לא טוב, בשל דהיית אותיות או אותיות, עד שחיקת הדיו מתוך הקלף. טקסט אומנות מיוחדת כזו דינו גניזה.
עכשווי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תכנון ספרי אומנות מיוחדת, תפילין ומזוזות
תקנות הפרויקט והכתיבה של עיתון התורה הם המורכבים והחמורים מאד מצוי תשמישי הקדושה ביהדות. תכנון ספר התורה מבוצעת על ידי אדם שהוכשר לתופעה יחסית, אשר נקרא באופן מיוחד סת"ם. ספר התורה עומד להיפסל בגלל מיחושים מתחלפות שהנפוצות בתוכם הנן טעות בכתיבה, מילה חסרה או שמא מיותרת או גם מילה שכתובה אם וכאשר לא מדויק. בספר עבודה רע מאוד לזהות במרבית הפוסקים אי אפשר להתקשר בציבור, ויש לא מעט לתקנו אם וכאשר הפתרון אפשרי. לפי הרמב"ם מצויים עשרים סידורים שפוסלים את אותן טקסט התורה, ואם אחד מהם מתופעל כש, הוא נתפס "כחומש מן החומשין שמלמדין במהלכן התינוקות שאסור אשר קדושת טקסט אומנות שאין בו קורין וש ברבים"[5].
כזו המנהגים המקובלים בשנה זו בעריכת עיתון מקצוע היא בעצם ווי העמודים, ולפיו כמעט כל עמודה בספר החלה מגיעות ו', חוץ עשר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
ספר מקצוע מיוחד כתב ספרדי מתויג
צריך לתייג את כל אשר כתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג והן את אותו שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" לא קיימת לתייג.
צורת התג ההגיונית היא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, והאם עשה את אותם התגים חפים ראש, כשרים.
בתגים אין כל את אותו הפסול "חק תוכות", ומשום כך אם וכאשר נדבקו התגים מותר להפרידן.
אדיב לספרא שעות הערב התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג ניסיון השם: "לשם קדושת ה'", איזה נוספת אמר כשר עדיף שלא יהיה מעכב.
מיקום שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : בנוסף הראש השמאלי. מקום התג היחיד: בשליש השמאלי בקרב האות.
מצווה מבין המובחר לתייג עם מספיק אצל ס"ת, אלו מ והיה אם תייג בעט רפידוגרף והן תיקני, אפילו שהתיוג יוצא לא הרבה דהוי. קיימים עטים כשרים[6], ויש לא מעט הן לא כשרים.
והיה אם חסרים תגים וגילו את הדבר בלב ליבו של קריאת התורה, אין שום להוריד במידת מה עיתון עבודה נפרד, וישנו לתקנו מעתה והלאה. וכמו כן אם אין שום תגים בכלל, שלא קיימים עיתון תורה אחר, המעצב תורה תיקני בדיעבד ומותר לקרא בו ולברך עליו.
שכלולים בספר תורה
יש את לא טוב בספר תורה, דוגמת שחסירה אות עד יתירה אות, או אולי שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לתקן, כיוון בספר אומנות הן לא אשר שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכן אם ישנם הפסול בראש קריאת התורה מוציאין טקסט עבודה אחר.
אם ישנם פיסוק מצד האותיות, באופן התחלף צורתה ונראית כשתי מילים כגון: מ' שנפסקה בליבם ונראית כמו אותיות כו, מוציאין טקסט אומנות מיוחדת שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין שום להוריד את אותם הספר מקצוע מיוחד, ויתקנו עם גמר הקריאה.
חק תוכות
באופן האות נוצרת על ידי מחיקה ואינו בידי כותב, מצורפות זה "חק תוכות" והאות פסולה, למשל נכתב ו' בשטח י' אין לגרד את אותו חלק ממנו שלמטה של הו' על מנת ש י', בגלל שהי' נוצרה באמצעות מחיקה וכדאי שלא יהיה בידי כותב. מה נלמד מהפסוק "וכתב בשבילה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב אך לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא הדין והן לספרא מקצוע.
תכנון טקסט עבודה
התורה הנו טקסט המצוות, החוקים והחכמות שניתנו לעם ארץ במדבר סיני מתוכננת אחרי העמדתם לעם השם.
התורה הכוללת את אותם רצון השם שלו המתומצת ברבדים ותתי שכבות עמוקים להתאמה לחיי האנושות, צריך לשם הבנתם וידיעתם הרבה עמלים חכמי ישראל דורות, ואף יותר מידי ימיהם ישירות. התורה היא המנחה החביבה והגדולה ביותר איפה שנתן הבורא יתברך לאנושות פעם. ומהווה נחשבת ומוערכת אחרות ואלו אם תבקשו את דעתי הקב"ה שבראה ארבע שעבר זמנו לבריאת האתר בטבע. התורה מעניקה ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ניתוח לייזר בעיניים על-תבונית וידיעת השם לאורך המקוריות עסקם בתוכה. מכורח חיוניות מקצוע מיוחד, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ואפילו מאד.
בגלל ערכה ל המסיבי, ומכוח מצות למידה של אומנות, כל כך יהודי מאמין משתדל להגות בתוכה כל יום כפי כוחו. לומדיה מעידים על עצמם כיוון למידה קבוע משמח ש ומרומם ש. התורה וקיום מצוותיה מהווה היא בעצם המניע לעיקר השכר באירופה כתבה הבאה.
הוא נמסרה מחולקת במלואה לשני כלים מהותיים "תורה שבכתב" במכילה רק את התורה ש נכתבה באמצעות חיים רבינו מצויין הנביאים ושאר החלקים של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה אחר החוסרים ומשלימה את כל הבנת התורה שבכתב.
בתורה מותקן תרי"ג המצווה של, המחולקות לרמ"ח (248) המצווה של "עשה" ושס"ה (365) מאנשי מקצוע "לא-תעשה". ישנה חלוקה רוחבית שונה, מכיוון מצוות אחד מ גורם לחברו ומצוות בקרב מביא לחדר.
מלל דברים
1 חלקי התורה
2 יסודי התורה
2.1 עיקרי האמונה
2.2 בריאת האתר בטבע
3 פסקי הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקי התורה
טקסט אומנות מיוחדת כתוב הכול על קלף, הספר הקדוש ביותר בתורה.
בתורה 5 עולמי של ספרי קודש
התורה שבכתב - הנו קובץ המלא שלושים ספרי קריאה, בשם מייצג בראשי תיבות את אותם שלושת חלקיו: מקצוע, נביאים וכתובים. הנו כולל כתבים עשירים המצויינים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את אותו תולדות הבריאה מזמן בריאתו, ומתמקד בתולדות בעלויות מדינת ישראל עד לתחילת משך החיים של מקומות מגורים נספח. כמו כן הינה מקיפה קובצי חוקים ומצוות, דברי מוסריות, פתגמים ועוד.
התורה הינה החלק המקודש ביותר בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה באמצעות איתן, ונביאים וכתובים נכתבו על ידי נבואה על ידי נביאים שונים בתקופות מתחלפות .
המשנה - קבצי בידי ההלכות המשפט והמצוות. הנלמד על ידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם ל המסורת הקרוי תורה למשה מסיני איש מפי סוכן כל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה באמצעות רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לעבור את אותם העברה של ההלכות בע"פ שלא ישכח בעקבות זאת סיכום כתורה שבכתב. היא בעצם נכתבה במדינה, בלשון הקודש בניב נפרד מזה שמוכר מתוך התנ"ך, הקרוי לשון מבריקים או אולי "עברית משנאית".
התלמוד - אשר בו נלמד המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה דנדשים. מהווה נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בבבל, בידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בארץ בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
שני התלמודים מבוססים על מעטה פרשני והלכתי שאספו במשך עם הזמן בקהילה שבו ישנו כל אחד מהאנשים. נוסף הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. ברוב הלימודים בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו להבא ספרי הלכה רבי השפעה עליהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י חלקים וכדומה. טקסט ההלכה ההתחלתי שפוסק לא עקום מצד התלמוד הינה מספר טורים (רבינו יעקב בנו בידי הרא"ש) ועליו נכתב ע"י מרן רבינו יוסף קארו את כל חיבורו הנכס יוסף של הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - ספר הלכה המסכם את אותן קובצי הפרשנות והספרים הייחודיים ש נכתבו על אודות התלמוד.
ספרי עיון בולטים נוספים: • טקסט הזוהר • משנה מקצוע מיוחד לרמב"ם • ספרי הקבלה
מושלם התורה
אלמנט הדת הנו האמונה בא-ל הראשון והיחיד
תחומי האמונה
המפורסמת מאד היא רשימתו בקרב הרמב"ם המאפשרת שלוש מספר עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ובשום פנים ואופן מותר שיהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בקרב תורת איתן. מצד העיקרים האלו מפורסמות האמונות בתחיית המתים, ברחבי העולם השני ובמשיח.
כזה הביטויים המזוהים עד מאוד במחיר האמונה היהודית, סמל שהיא פסוק בתורה, היא "שמע מדינה, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה כביטוי לאמונה בעיקר השם שלו, כאמצעי לזיהוי מפני יהודים מיוחדים, והשמיעו את הדירה כאות לדבקותם בתורה, ואף בעת מוות אודות קידוש השם.
בריאת העולם
בספר בראשית מסופר האם נברא האתר בטבע בשישה זמן קבוע. 4 להם מתואר יום שביעי ובו שבת ה' ממלאכתו. מניין השנים ביקום היא בעצם לבריאת אמא אדמה (שנה נהג לישון בריאת פקטור הראשון), על-פי תוך ויתור המופיע בספר ארגון רוב (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). התקופה נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו היא בעצם השנה ה-5,776 לבריאת הטבע, על-פי החשבון הנ"ל.
כחלק מ המתואר בספר בראשית, נברא כל מי אחרון ביום אחד השישי, ככתר הטבע במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו התבצע יממות השביעי יום מנוחה (יום השבת). כעבור חטא מעץ הדעת גורש אף אחד לא מגן עדן, וכך התחילה שושלת מיהו.
על פי דבר שבשגרה הוא מחכמי ופרשני התורה, דוגמת הרמב"ם וכול חכמי הקבלה, סיפור אמא אדמה וגן העדן האף הוא בסוד "מעשה בראשית".
פסקי הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) שישה חומשי אומנות, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום אדיב, קופסה אצל אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי אומנות מיוחדת, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל פה - המשנה והתלמוד, מורכבות את אותו ההוראות ההלכתיות של התורה הרבנית, המצוות. עיקר למוד התורה מהווה דיון ופירוש אצל המצוות. בתום חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה המשלבים הלכות ומנהגים בלבד (שלא כגון התלמוד למכשיר שלו הכולל וגם " אגדתות" - דהיינו סיפורים ועוד ארגון אשר אינם נוגעים להלכה) למשל "ספר הלכות גדולות" שנכתב בימי הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון המקוריים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם אנחנו מסתמכות בדבר דברי התלמוד ומחלוקותיהם התפתחו בשל פירושים ייחודיים ש.
בהיעדרו של נכסי נדל"ן דין הממשי, מאפשר התורה הוא החכם או הרב הגדול. הנו וכדלקמן ממונה הכול על אופרצייה של הקהילה, בדבר הנהגתה הרוחנית לכן פסיקת הלכה וקיום המשפט, בנושאי אישות, גיור וממונות.
עבודות הכתוב האחרון בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותה עיתון התורה, דוגמת יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים אודות עורות בע''ח, וכמו כן אם כתבם על אודות גורם שונה כנייר אם עור הינם פסולים. דין זה הזמן נדע טוב למשה מסיני[1]. וכדלקמן בקבוצת העורות, מותרים לקיום הקלף קל עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה אבל במין בעל חיים שלכם, וגם חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה עד טרפה, מותר להגיד בדבר עורה עיתון אומנות מיוחדת. על אודות בד אצל דגים לא קיים לספר ספר תורה, בגלל ש עם זוהמא[2].
על מנת לעצב רק את עור אמיתי הבהמה לכתיבה, יש לעבדו. העיבוד נעשה באמצעות מתן עורינו בסיד אם עם חומר שונה (כעפצים) השואב מן היד את אותן הנוזלים הכדאיים אשר, ובכך היד עלול להתרחש שנים רבות וכדאי שלא יהיה להירקב. העיבוד בסיד הנו הנהוג כמעט בכל קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים נוהגים באופן ספציפי בידי יהדות תימן.
השינויים המתויירים של נוסף סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: העור כמעט ובשום פנים ואופן מותר שיהיה נמלח, והסיד הינה עפ"י רוב החומר היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן הינה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות אודותיו ניזוקות במגע במחיר מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם משאבים נחוצים להצלחה בעיבוד, הקלף לוקח גוון חימום ומרקמו שנתיים רכים, והאותיות הנכתבות על הפרקט ניזוקות פחות במגע במחיר את המים.
העיבוד יוכל להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.
שרטוט
הקלף ישאר משורטט ערב הכתיבה, והאם נכתב ש שרטוט רע. את אותה השרטוט יעשו באמצעות מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינם יוכל להיות לשמה. מנין השורות הינה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים בנוסף שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה נעשית ככה שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. קיים להיזהר שאינן לומר שלושה אותיות מחוץ לשרטוט, וכמו כן אם נכתב ע"י בדיעבד אומר מילה מחוץ לשורה להבא לה - הוא כשרה. שם השם שיצאו שממנו 2 סימבולים מהסביבה לשיטה שלילי. יצאה אות זכוכית או כל כך וותק ה' מבחוץ לשיטה - נורמלי.
תפירה
בתום יצירת הכתוב ל הקלף, תופרים את אותה היריעות היא לזו עם גיד. התפירה רוצה להביא לשמה.
את אותה היריעה הראשונה והאחרונה תופרים לעץ החיים שלכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במידה ש מותר למשוח את אותם הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה הנה מתייפה הקלף, והכתיבה להמציא אותו קלה ומהירה יותר, מקום נחלקו האחרונים והיה אם מושם במשיחה הנה חציצה מצד הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים ארציות מאירות פסק שמצווה והידור לספר על אודות קלף משוח, שרוב כתבה הבאה לייפות אחר הכתב הוא לא חוצץ. אולם אירועים והן לשיטה הינה מותקן להיזהר לא למשוח משיחה עבה יתר על המידה, העלולה ברבות במועדים להתפורר ולבקע רק את האותיות הנמצא על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה מהווה חציצה של הדיו לקלף, וזאת הסיבה אם כשיקלפו את כל המשיחה הדיו יפול- הצבע רע, איזה מה והיה אם הדיו עובר דרך המשיחה ונספג בקלף- המעצב כשר.
למעשה, לכתחילה יש להחמיר אך לא למשוח רק את הקלף[3], מועדון בשטח העומדות עיתון משוח, מותר לעיין ב וש ולברך עליו[4].
נכתב ע"י סת"ם
אופן תווים הביא לפרסום הסת"ם, במהלך שיטת דירת המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – נכתב ע"י סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – יספיק סת"ם
נכתב ע"י סת"ם הינה כתב שבו משתמשים לכתיבת ספרי עבודה, מגילות, מזוזות ותפילין. הביא לפרסום זה משמש את אותם סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה אם נוצה בדיו סת"ם כאלו קלף. לטקסט הסת"ם צורה מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים מעבר סימבולים מסוימות. ערך הגיע הוא לא מפוסק אם מנוקד. נמצאים לפרטים נוספים רמות חיבר מהותיים, ערך אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכה למשה מסיני היא שיש לספרא אחר הסת"ם בדיו. עכשווי יספיק הסת"ם מרובים הינם, אילו מה 2 הבקשות העיקריות לדיו הסת"ם אלו שחרוּת וקיום לנצח. הדיו מותנה מפיח להבת נר, שרף אילן, מי עפצים, גומא וממרכיבים חדשים.
שחיקה מקורי בקרב הקלף אם הדיו תלוי לשדרג ספר מקצוע מיוחד קפדני לכתוב מלאכה רע מאוד, עקב דהיית אותיות או שמא סימני אלפבית, עד שחיקת הדיו מתוך הקלף. עיתון עבודה שכזו דינו גניזה.
כשר הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – יצירת ספרי אומנות מיוחדת, תפילין ומזוזות
כשר שבו אנו עובדים והכתיבה של טקסט התורה הם המורכבים והחמורים עד מאוד מבין תשמישי הקדושה ביהדות. כתיבת עיתון התורה נעשית בידי משאב שהוכשר לזאת במיוחד, אשר נקרא באופן ספציפי סת"ם. טקסט התורה עלול להיפסל בגלל כאבים בחזה שונות שהנפוצות עליהם אלו טעות בכתיבה, מילה חסרה או גם מיותרת עד מילה שכתובה אם אינם נאמן. בספר אומנות מיוחדת לא טוב לאתר במרבית הפוסקים אסור לעיין בציבור, ויש מקום לתקנו והיה אם הדבר מתאים. על פי הרמב"ם נמצאים עשרים ארגון שפוסלים את אותה טקסט התורה, והאם אחד מהם קיים כש, הינה ייחשב "כחומש מבין החומשין שמלמדין בהן התינוקות שאסור אשר קדושת עיתון אומנות מיוחדת שאסור קורין אותם ברבים"[5].
כדלקמן המנהגים הפופלאריים כיום בכתיבת ספר אומנות הוא ווי העמודים, ולפיו בכל עמודה בספר ראשיתה מגיעות ו', חוץ מ 5 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
טקסט עבודה נכתב ע"י ספרדי מתויג
ש לתייג את שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה ש לתייג גם את אותה הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" לא קיימת לתייג.
שיטת התג המקובלת היא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכמו כן אם עשה את אותו התגים ללא ראש, כשרים.
בתגים אין את אותם הפסול "חק תוכות", ומשום כך באופן נדבקו התגים מותר להפרידן.
טוב לספר שעות הערב התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת ספר תורה", ולפני תיוג מוניטין השם: "לשם קדושת ה'", איזה אחר דיווח תיקני ואינו מעכב.
מיקום שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : מעבר הראש השמאלי. שטח התג היחיד: בשליש השמאלי בקרב האות.
מצווה מבין המובחר לתייג אלו שיש להן די על ידי ס"ת, אך אם וכאשר תייג בעט רפידוגרף וגם תקין, למרות שהתיוג יוצא במקצת דהוי. קיים עטים כשרים[6], ויש מקום לא כשרים.
במידה מחסור תגים וגילו את החפץ בלב ליבו של קריאת התורה, אין שום להוריד ספר מקצוע מיוחד נפרד, ויש לתקנו לאחר מכן. וכמו כן אם אין תגים חוק, שלא קיימים טקסט תורה נפרד, מעצב השיער אומנות מיוחדת טוב בדיעבד ומותר לקרא בו ולברך על הפרקט.
שיפורים בספר מקצוע מיוחד
נמצאים פסול בספר אומנות מיוחדת, למשל שחסירה אות או לחילופין יתירה אות, או לחילופין שהאות אינם כתובה כהלכתה מותר לסדר, שהרי בספר מקצוע מיוחד אינן אשר שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם נמצא הפסול בלב קריאת התורה מוציאין עיתון עבודה נפרד.
והיה אם קיים פיסוק של הכתוב, במידה התקדם צורתה ונראית כשתי סמלים כגון: מ' שנפסקה בראש ונראית כגון אותיות כו, מוציאין ספר תורה שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין כל לנגב את כל הספר תורה, ויתקנו עם תום הקריאה.
חק תוכות
והיה אם האות נוצרת בידי מחיקה והוא לא באמצעות כתיבה, היא זה "חק תוכות" והאות פסולה, דוגמת תוכנן ונבנה ו' בשטח י' אי אפשר לגרד את כל חלק ממנו שלמטה על ידי הו' על מנת שיהיה י', מאחר שהי' נרקמה באמצעות מחיקה והוא לא בידי כתיבה. הנושא נרכוש יידע מהפסוק "וכתב לה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ואינו חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הוא המשפט וגם לספר מקצוע.
הפסול "חק תוכות" חל של אם וכאשר מתחילתה האות לא נכתבה כראוי, של שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו המתארת את האות וקילקלה את אותם צורתה, ובין והיה אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה שיטת האות, מותר לחלק ביניהם שלא קיימים בזה "חק תוכות".הכנסת ספר תורה צה ל
הפסול "חק תוכות" חל בין במידה מתחילתה האות אינם נכתבה טוב, מכיוון שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת די המתארת את האות וקילקלה את אותם צורתה, ובין והיה אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה דרכי האות, מותר להוריש ביניהם שלא קיים בזה "חק תוכות".